חלק שני בניסיון למפות את דמותו של משק הבית החרדי. הפוסט ממשיך מהמקום בו סיים החלק הראשון ללא הקדמות ותיאורי רקע. הפוסט ארוך מעט, אבל עדיף לטעמי מחלוקתו לשניים.
*
על פי הערכת משרד התמ"ת ודו"ח שפורסם ע"י 'המועצה הלאומית לכלכלה' במשרד ראש הממשלה גודלה של הקבוצה הליטאית היא כ29% מסך כל המגזר החרדי. בקבוצה זו הפער בין הגבר לאישה הוא הגדול ביותר והראוי ורצוי לאישה כמעט ואסור לגבר. המקובל בחברה הליטאית הוא שהגברים (להלן האברכים) נשארים ללמוד בבית המדרש שנים רבות אחרי החתונה ואחרי הקמת משפחה מרובת ילדים. הגברים אינם רוכשים השכלה מקצועית ובעצם כל השכלה שאיננה תורנית. במסגרות הלימוד בהם לומדים האברכים (המכונים כוללים) מקבלים האברכים מלגות לימוד חודשיות שערכן משתנה בהתאם לכולל וגודלו. המלגה מורכבת מסכום מסוים שנותנת המדינה פר-ראש (וגודלה עמד עד עתה על 800 – 700 ש"ח) וגדלה בעזרת כספים הנתרמים על ידי אנשים שרואים בהחזקת האברכים ערך עליון. אחר התוספת עומדת המלגה על 1500 ש"ח בכוללים הגדולים ויכולה להגיע עד 3000 ש"ח בכוללים הקטנים והאקסקלוסיביים. מספרם של הגברים הליטאים שאינם ממשיכים ללמוד בכוללים אחרי החתונה אינו ידוע, ומוערך בעשרות אחוזים בודדים. אולם גם בקרב הנותרים בבית המדרש, מקובל בשלב מסוים למצוא עבודה "תורנית" ולעזוב את ספסלי הכולל. המעבר מתרחש לרוב בגילאי 45 ומעלה, והתפקידים הנפוצים הם ממסירת שיעורים בישיבות הקטנות (גילאי תיכון) והגדולות (גילאי צבא והלאה), ועד עריכה והגהה בספרות תורנית וכדו'. כל עוד התפקיד נתפס כבעל אוריינטציה תורנית הוא לגיטימי ואינו נתפס כנטישת בית המדרש. פילוח גילאי אברכי הכוללים שנעשה במחקר שפרסמה לשכת ראש הממשלה והתפרסם ב'קו עיתונות דתית' הראה כי מרביתם הם בגילאי 35 – 20 ומיעוטם הם מעבר לכך. (נתון זה גם נגזר בוודאי מהעובדה שבשנים עברו הייתה העבודה נפוצה יותר גם בין גברים ליטאים, אולם להערכתי גם לנוהג הנזכר יש חלק ביצירת עובדה זו). ההכנסה מעבודות "תורניות" אלה יכולה בנקל להגיע לרמה המוערכת על ידי המדדים השונים כהכנסתו הממוצעת של גבר חרדי (- העומדת על 6000 ש"ח).
אפיון עבודתם של אותם עשרות אחוזים בודדים שאינם ממשיכים בכוללים אחר נישואיהם, נתקל בקושי עובדתי, משום שהנושא מעולם לא נבדק תוך התייחסות לגילאי הגברים הנבדקים ועברם התעסוקתי. גילם של הגברים החרדים הרוכשים הכשרה מקצועית שנבדק, לא התייחס לקבוצה עליה הם נמנים. אולם ניתן להסתמך על המחקר שפרסם משרד התמ"ת (עמוד 19) המצביע כי מתוך סך כל הגברים החרדים העובדים לפרנסתם שנבדקו, מספרם של הגברים הליטאים שרכשו מקצוע או השכלה גבוהה מגיע ל25.1%, שניים רק לגברים החרדים הספרדים (ראה להלן), בתוספת העובדה כי הגיל הממוצע בו רוכש גבר חרדי הכשרה מקצועית הוא 37. (ראה שם בעמוד 20). לדברי המחקר הנ"ל, רכישת מקצוע אינה מעלה באופן משמעותי את הכנסתו של גבר חרדי, ומשכורתו עומדת על מאות שקלים בודדים מעל לממוצע. כך שאין משמעות דרמטית לאופייה של העבודה.
כאמור תעסוקתה של האישה החרדית הליטאית מנוגדת באופן קוטבי לזו של הגבר החרדי הליטאי. אופייה של עבודת האישה הליטאית נגזרת מכך שהגבר המשיך ללמוד בכולל והוטלה עליה פרנסת הבית. בהתאם לכך רוכשות הנשים הליטאיות הכשרה מקצועית העומדת להם לעזר ביום שאחר הנישואין. הכשרתן המקצועית של הבנות הליטאיות נעשית בתוך מסגרות הלימוד הבית-ספריות (סמינר להלן), כאשר הלימודים לא מסתיימים בכיתה י"ב, ונמשכים שנתיים נוספות המוקדשות ללימודי המקצוע, ובסיומן מקבלים הבנות תעודה המעידה על הכשרתן. המקצועות הנלמדים נשלטים על ידי מנהלי הסמינרים ובשל כך מספרן מועט ביותר. עד לא מכבר למדו רוב הבנות לימודי הוראה וסיימו את לימודיהן בחיפושים אחר משרת הוראה פנויה. מספר מחקרים שעסקו באפיונם של העבודות בקרב נשים חרדיות (ראה מחקריו הנזכרים של משרד התמ"ת), מעלים כי מספרם של הנשים החרדיות העוסקות בחינוך הוא מעל למחצית סך כל הנשים החרדיות העובדות. משכורתם של מורים במדינת ישראל תלויה במספר משתנים, שאחד מהם הוא צבירת שנות ניסיון. לדברי האתר הזה ניסיון של 5-10 שנים יכול להגדיל את המשכורת החודשית באלפי שקלים. מורה מחנכת בסמינר בעלת וותק של 10 שנים יכולה להשתכר 7000 ש"ח בחודש. אולם גם משרת הוראה ללא שנות וותק בצידה מכניסה כ4500 ש"ח בחודש. משתנה נוסף המשפיע על גובה המשכורת הוא הימצאותו של תואר אקדמי בידי המורה. משרד החינוך הכיר בתואר אקוויוולנטי כתואר המקנה למורים שכר התואם לשכרו של בעל תעודה אקדמאית. הדרך הקלה להשגת התואר האקוויוולנטי שאינה עוברת דרך לימודים באוניברסיטה או במכללה, הביאה לכך שבשנים האחרונות רכשו אלפי מורות את התואר הנכסף, ובכך הגדילו את משכורתן במאות שקלים ואפילו ביותר מכך. (ראה נתון מוזר שם בעמוד 43).
השנים ומחזור הילודה הגדל הציפו את השוק בבנות שחיפשו מקום עבודה אחרי סיום הלימודים, אבל משרות ההוראה היו תפוסות. המציאות המשתנה הכריחה את מנהלי הסמינרים לפתוח מגמות לימוד חדשות, וכך הצטרפו אל לימודי ההוראה הוותיקים לימודי הנדסת תוכנה, גרפיקה, חשבונאות ועוד. [המקצועות החדשים דורשים מהבנות שמונה שעות עבודה יומיות, דרישה שאינה מתאימה לאישה שעבודות הבית וגידול הילדים מוטלות עליה, כך שישנן לא מעט בנות המעדיפות את התפקידים המסורתיים]. המקצועות החדשים הינם בעלי יכולת התקדמות גבוהה ובהתאמה השתכרות גבוהה, ועל פי רוב הם נחלתן של נשים צעירות יחסית שמספר ילדיהן אינו גבוה במיוחד. ההכנסה החודשית ממקצועות אלה במגזר החרדי נמוכה ממקבילותיהן בציבור הכללי (מסיבות שונות שאין כאן מקומן), ואף על פי כן משכורתן גבוהה מזו של מורה ממוצעת ללא שנות ניסיון רבות. המחקר של משרד התמ"ת העלה כי משכורתן הממוצעת של נשים חרדיות העובדות שמונה שעות ביממה עומד על כ5300 ש"ח.
בהתאם לנתונים הנ"ל, קשה לקבוע את גובהה של ההכנסה החודשית הממוצעת למשק בית בקבוצה הליטאית המשתנית בהתאם לתעסוקתם של בני הזוג, אבל נדמה שיש בכוחה כדי לכלכלם מידי מחייתם. [ואעיר שגם בהערכה גסה הכנסתם נמוכה מזאת של משק בית ממוצע בציבור הכללי], ושוב נציין את העובדה כי מספר הנפשות במשק בית חרדי גדול באופן משמעותי ממקבילו בציבור הכללי.
ואם בהכנסותיו החודשיות של הציבור הליטאי עסקינן, יש להזכיר את 'מס הכנסה שלילי' שלהערכתי נפוץ יותר בקרב הקבוצה הליטאית, משום שהכנסתו של הגבר אינה נחשבת משום היותה מלגת לימודים, וגובה ההכנסה של האישה בלבד מחשיבתם לזכאים לקבלת המלגה המגיעה ברף המקסימאלי לכ400 ש"ח לחודש.
נתון נוסף שישנו בעיקר אצל הקבוצה הליטאית והשלכתו על מאזן ההכנסות הוא עצום הוא המחיר אותו משלמים הורים לבת על נישואיה עם בחור ישיבה. מסיבות אבולוציוניות כלשהן התפתחה בקבוצה הליטאית נורמה ולפיה זוג צעיר נכנס לגור אחר נישואיו בדירתו שלו, כאשר הסכום אותו משלם הזוג אינו מגיע לעשירית מערכה של הדירה. את הדירה קונים הורי בני הזוג, כשהורי הכלה "הזוכים" להשיא את בתם לבן תורה משלמים את רוב מחירה של הדירה. מחירה של דירה סטנדרטית באזורי דיור חרדיים מגיעה לכמיליון שקלים, וכך נדרשים הורים המעוניינים להשיא את בתם להשיג מעל לחצי מיליון שקלים, לא כולל הוצאות החתונה וביגוד בתם שכמובן משתלם מכיסם. עובדה זו אמנם חוסכת מהזוג הצעיר תשלומי שכירות לאורך שנים ומשכנתא גבוהה, אולם מכניסה את הוריהם לסחרור כלכלי שלעיתים מסתיים בצבירת חובות עתק ולעיתים מחסל את חסכונות ההורים שנחסכו מיום נישואיהם. [תופעה דומה בה זוג צעיר נכנס לגור בדירה משלו אחר החתונה קיימת גם בקבוצה החסידית, אולם הודות לקהילתיות הקיימת בקבוצה החסידית ולעסקונה הדואגת לרווחת האברכים, מקובל בקבוצה החסידית להתאגד בקבוצה ולהרחיק לערים המרוחקות מהמרכז ולגור שם בקבוצה תוך בניית קהילה מקומית. מחיר הדירות בערים אלו זול באופן משמעותי מאד ממחירן של הדירות בערי המרכז בהם מתגוררים הזוגות הליטאיים, ובמקביל חלקם של ההורים אינו עולה על חלקם של בניהם המתמודדים עם משכנתא שאינה גבוהה במיוחד].
על פי הערכת בנק ישראל גודלה של הקבוצה הספרדית היא כ21% מסך כל המגזר החרדי. הקבוצה הספרדית במגזר החרדי מחולקת בגסות לשתי תתי קבוצות. האחת היא זו שהושפעה מהשכנה הליטאית ואימצה את תרבותה, והשנייה היא הקבוצה (המורכבת מלא מעט בעלי תשובה) שיצרה לה אורח חיים משלה. הקבוצה 'המשתכנזת' שבקבוצה הספרדית, לומדת במוסדות הלימוד הליטאיים וכל אורחותיהם – אורחותיה. הגברים ממשיכים אחר נישואיהם בכוללים והנשים מפרנסות את המשפחה בדומה לדפוס הנזכר לעיל. הקבוצה השנייה מכילה לא מעט קווי דמיון משותפים עם אורח החיים הליטאי, אולם העבודה בקרב גברים וסגנון העבודה בקרב הנשים הינם בעלי צבע שונה. רכישת הכשרה מקצועית הוא דבר יותר נפוץ מאשר בשאר הקבוצות ושוב על פי מחקרו של משרד התמ"ת מספרם של הגברים החרדים הספרדים שרכשו מקצוע או השכלה גבוהה מגיע לכ30% מסך כל הגברים החרדים שרכשו מקצוע או השכלה גבוהה, ומספרם הוא הגבוה ביותר מבין כל הקבוצות החרדיות. גם גברים חרדים ספרדים העובדים לפרנסתם בעבודות מזדמנות ובעבודות כפיים ללא הכשרה מקצועית אינו מחזה נדיר, ויש מהם שמשלבים את הלימודים בבוקר בכולל עם העבודה אחר הצהרים. משכורתם של הראשונים תואמת לשכרם הממוצע של הגברים החרדים רוכשי המקצועות שהוערך למעלה במעט מעל הממוצע הכלל חרדי, ומשכורתם של האחרונים תוצמד להערכת המדדים המעריכים את שכרו הממוצע של גבר חרדי ב6000 ש"ח, על אף הקושי בהערכת הכנסתו של המשתכר ממתן שירותים.
גם בקרב הנשים החרדיות הספרדיות תמצא החלוקה הנזכרת, כאשר קבוצת הנשים המנהלת את אורחות חייה בדומה לאחיותיה האשכנזיות אף תשתכר בסגנון דומה, וקבוצת הנשים השנייה אופי תעסוקתה אינו אחיד והוא בעיקר תלוי בסביבה בה מתגוררת המשפחה. אם בסביבה חרדית בעלת אורח חיים ליטאי, לרוב גם מוסדות הלימוד יהיו בסגנון דומה ומסלולה של הבת ידוע מראש, ואם באזורים אחרים שאינם אזורי חרדים מובהקים, המסלול אינו אחיד ולפעמים יעבור דרך הסמינר ולפעמים יעבור בדרכה של בחורה סטנדרטית מהציבור הכללי.
בהתאם לנתונים הנ"ל, גובהה של ההכנסה החודשית למשק בית בקבוצה הספרדית אינו שונה באופן מהותי מהקבוצות המקבילות, והאמור לגביהם יאמר לגבה [למעט תשלומי השכירות החודשיים או לחילופין המשכנתות הגבוהות אתם מתמודדים בני הזוג הספרדיים שאולי משנים את התמונה בקרב קבוצה זו].
פרט נוסף שצריך להילקח בחשבון הוא מקומם של קצבאות הילדים בהכנסה החודשית במשק בית חרדי. גם היום שחגיגות הילד החמישי הסתיימו, משפחה ממוצעת שמספר ילדיה עומד על שמונה ילדים מקבלת על פי המוסד לביטוח לאומי 1600 שקלים בחודש, ובעד ילדים שנולדו עד 31 במאי 2003 יכול הסכום החודשי להגיע ל2300 שקלים, כשעל כל ילד נוסף שנולד לפני התאריך הנקוב גדל התקציב ב389 שקלים נוספים. סכום שאי אפשר לזלזל בו למשפחות בעלות הכנסה מצומצת יחסית. (בדו"ח שפורסם ע"י לשכת רה"מ (עמוד 44) נטען כי ניכרת עלייה בשיעור השתתפות בכוח העבודה בהתאם לקיצוצים בקצבאות הילדים מאז 2003).
שמועות עקשניות מספרות על תעשייה שחורה רבת ממדים המתגלגלת בין סמטאותיה של השכונה החרדית. יש יותר מגרעין של אמת בשמועות אלה, אולם ממדיה של התופעה קשים להערכה, ובכל זאת ננסה. לתופעה כמה פנים, חלקם מוכרים יותר וחלקם מוכרים פחות, והמכנה המשותף ביניהם הוא היותם הכנסות לא מדווחות שקשה לאמוד את גודלם ואת השפעתם על ההכנסה החודשית של משפחה ממוצעת. אחד מפניה של התופעה שפורסם בתחקירים בעיתונות הכללית (ראה כאן תחקיר של ידיעות אחרונות) ובערוצי הטלוויזיה (ראה כאן תחקיר של ערוץ 10) מגלה על אברכים המקבלים מהמדינה מלגת לימודים, אולם עובדים לפרנסתם באותן שעות שבהם הם אמורים ללמוד, ובכך מכפילים את הכנסתם החודשית (ומשבשים את המדדים המעריכים את הכנסתם על סמך אברכיותם…). על היקפה של ההונאה לא ניסו התחקירים לענות, ומקומץ הנחקרים קשה להסיק. אבל להערכתי את המציאות לא מדובר בהיקף גדול ומשמעותי, משום שלרוב מדובר באנשים השומרים על חזות של אברך כולל כלפי חוץ, דבר הדורש מהם להוליך שולל גם את חבריהם ולפעמים גם את נשותיהם – מעשה שהוא פחות נעים ויותר קשה. מה גם שגודל המלגה המתקבלת מהכולל מסתכם בתקציב הניתן ע"י המדינה בלבד המגיע עד 800 ש"ח, ללא התוספת הניתנת ע"י הכולל המפוקח בשטח ע"י ראש הכולל המודע על העדרם של אותם אברכים.
שמועות נוספות מספרות על סגנון אחר של התופעה בה מדווחים בעלי עסקים עצמאיים על רמת הכנסה נמוכה מהמציאות ובכך פוטרים את עצמם מתשלומי מס גבוהים בהתאם להכנסותיהם. ניסיון יחיד שנעשה על ידי דניאל גוטליב (כאן בעמוד 19) לבדוק את מהימנותה של שמועה זו, העלה שאין בה ממש. בזמן שיש לקחת בחשבון גם את העובדה כי מספר בעלי העסקים העצמאיים בציבור החרדי אינו גבוה במיוחד. ראה בדו"ח של משרד התמ"ת עמוד 25.
אבל הפנים האמיתיות של התופעה הם בקיומם של מכירת מוצרים בבתים פרטיים (החל בטיטולים וביצים וכלה בפרחים לשבת ובמשחקי ילדים), בתופעה ההולכת וגדלה בה דיירי בניינים בונים בקומת הקרקע דירות חדר לזוגות צעירים, או לחילופין בבניינים החדשים המגיעים עם חניונים, מוסבות החניות לדירות חדר ומושכרות באלפי שקלים, ועוד אפשרויות השתכרות רבות המאפשרות התארגנות והחזקת ציוד בבית. חלקם הם בעלי פוטנציאל הכנסה נאה וקיומן מתאים לכל ימות השנה, וחלקם הם מכירות והזדמנויות עונתיות והכנסותיהם אינם גבוהות במיוחד. היקפו של שוק זה משתרע להערכתי על עשרות אחוזים ממשקי הבית החרדיים, וגם אם אינו יכול לשמש אפיק הכנסה יחיד, כהכנסה חד פעמית לסגירת גירעונות מקריים אין טוב ממנו.
ועוד הערה לפני סיום: כל האמור לעיל הוא על הכלל המשתקף בדיווחים רשמיים ושיעורו הוא מרביתו של הציבור החרדי. אבל ישנם לא מעט משפחות – הנמנות לרוב עם הקבוצה הליטאית – שהגבר לומד בכולל ומשתכר בעזרת מלגת הלימודים הניתנת בו, והאישה שמוטל עליה עולו של הבית ברוך הילדים עובדת במשרה חלקית בלבד ומשתכרת בסכום מזערי שאין בו כדי לפרנס אפילו זוג עם שלושה ילדים. סך כל הכנסתם של בני הזוג מגיע במקרה הממש טוב ל6000 ש"ח, בתוספת הבטחת הכנסה (הניתנת למשפחות במצב כלכלי קשה) המוסיפה להכנסתם כ1000 שקלים בחודש, ומסכום זה אמורה להתקיים משפחה בעלת שמונה נפשות ויותר. משפחות אלו חיות בעוני מחפיר וכמעט שלא ימצא על שולחנם ממרח שוקולד, חמאה וגבינה בו זמנית, ובוודאי לא מעדנים הנקנים פעם בחודש. כל הוצאה מחושבת וטיולי המשפחה יהיו לפארקים חינמיים שעלותם היא הנסיעה באוטובוס. אבות המשפחה מתהלכים עם סיפורי מופתים על הכנסה לא צפויה שהגיעה בזמן המדויק, וישנם סיפורים על גברים המתדפקים על דלתות נדיבים בחו"ל. דוגמא לחיים שכאלה אפשר למצוא כאן.
התמונה העולה מכל האמור מאירה במעט את האפלה השוררת סביב הכנסתו ויכולת קיומו של משק בית חרדי. ההוצאה החודשית למשק בית חרדי אינה מורכבת מסעיפי תרבות, בידור, תחבורה ותקשורת (שלדברי הלמ"ס אחוז ההוצאה בממוצע הארצי לסעיפים אלו הוא מעל 20 אחוזים), ולרוב גם אין בבעלותם רכב. רמת החיים הינה מחושבת וצנועה, שלא לומר ספרטנית (ראה דוגמא כאן שאפשר ללמוד ממנה דבר-מה), ובתשלומי החשבונות השוטפים (ארנונה, מוסדות לימוד וכדו'), באים לעזרתם הסעיפים הלוקחים בחשבון את רמת ההכנסה ומספר הילדים. מרכיבי ההוצאה החודשית מסתכמים במזון (מכולת, קפואים וירקות), תחבורה ציבורית, חינוך וחשבונות שוטפים (חשמל, גז, טלפון וכו'). ועלותם החודשית למשפחה חרדית בעלת שמונה נפשות מוערכת ב9000 שקלים, כאשר הוצאות חד פעמיות כביגוד, מוצרי חשמל וכדו' יכוסו מהכנסות חד פעמיות (ראה לעיל בהכנסה שחורה) ומאוברדראפט נסבל בחשבון הבנק. בהתאם לנתונים המפורטים למעלה, קיומה החודשי של משפחה חרדית ממוצעת הוא דבר התואם את גובה הכנסותיה. וההערכות (של דוחו"ת מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת) הקוצבות את ההכנסה החודשית למשק בית חרדי ב6000 ש"ח אינם משקפים את המציאות.
הערה: חשבון פשוט של סך כל הקבוצות שנמנו בזה לא ישלים את מאת האחוזים, וזאת עקב קבוצות נוספות הלוקחות חלק בעוגת הפילוח, כחרד"לים (שהם ציונים דתיים בעלי תפיסות חרדיות) וקבוצות של חרדים שאינם מזהים את עצמם עם קבוצה זו או אחרת.
אספקלריה 