יומן רשת

פריסה פומבית של מחשבות טורדניות תוך שוויון בנטל מחד והקלת המשא מאידך. כל שעיסוקו איננו בהתמודדות עם השכן שמעל, אבל גם איננו משיק באופן מלא לתחום עיסוקו העיקרי והמקורי של בלוג זה, יפרס בעמוד צדדי זה.

 

גבעות הנערים     20134\21

כל הדרך על כביש 60 היינו עסוקים בלספור את הגבעות המבודדות שמעליהן מתנוסס קראוון מיושן או שלד לא מצופה המכריזים  בעלות ראשונים על האדמות [- המדינה]. לא ממש הצלחנו לשקלל את הנתונים שנצברו במעוף הנסיעה, אבל בולט היה לעין שהמאבק הוא דו-צדדי, חי ונושם, וישנם שני יריבים קשים הנחושים להשיג את מטרותיהם מבלי שיפריעם דבר. לא היה ממש ברור מי המנצח.

הדמויות המדוברות כל כך, הם אלה המכונים "נוער הגבעות". על פי רוב מדובר  בנערים (ולעיתים גם בנערות) שמבלים את רוב זמנם בשיטוט על הרי וגבעות השומרון, בעבודות שטח ובפעילויות אורגניות. חזותם החיצונית המאופיינת בלבוש פשוט ומרושל או לחילופין בדמיונה לאיש המערות, ניכרת לעין, ועולמם הפנימי חף מכל זיק של ממלכתיות וממסדיות. הזלזול בכל מתודה אקדמאית אפשרית הוא אומנותם. כמעט תמיד שמם יעלה לכותרות בהקשר של מאחז שהוקם בפינה שכוחה, או בהאשמתם בשריפת מסגד ובהשחתת רכוש פלסטיני. יישובה של ארץ ישראל הוא מרכיב משמעותי בחייהם ושגרת יומם מנוהלת בהתאם לכך. הטיפוס על גבעות נידחות והקמת מאחזים מבודדים הוא חלק מתפקיד חייהם, כאשר המטרה היא להופכם בבוא היום ליישובי קבע ולהחשת הגאולה בעזרתם . עניין בעלותם של הקרקעות הוא דבר חסר משמעות כמעט בכל הקשור ליישובה של הארץ. הערבים הם בכלל פולשים זרים שחיים במקום לא להם, והמדינה בסייעה להם – מועלת בתפקידה. נסענו לשבת אחת להיות במחיצתם, לראות ולשמוע על שגרת יומם ועל הנחישות שלא בוחלת בדבר.

*

א.    אל היעד הגענו בעזרת רכב פיג'ו מיושן שנראה כאילו נתרם למען המטרה הקדושה. שבילי כורכר הם כאספלט בעיניו והרים מסולעים הם זירתו הטבעית. על פסגת ההר המבודד מצאנו מכולה ששימשה עד לא מכבר להובלת בדים והוסבה לדירה של ממש, ובית אבן הבנוי מאבני המקום ויציבותו תלויה בלחצם וכובדם של האבנים. שני בתים שתי משפחות. את פנינו קיבלו במאור פנים הזוג המתגורר בבית האבן – בחור ובחורה שזה עתה מלאו להם תשע-עשרה שנים. אחר מילות נימוסין ספורות נכנסנו למכולה שהתרוקנה מיושביה ושימשה לנו למגורים. אם התכוננו לגרוע מכל, אזי לא הופתענו. הבלאגן והלכלוך שלטו בכל, והרים של כלים גדשו את הכיורים ואת שולחן המטבח-פרוזדור-סלון. אל הקופסה עם הדלי שהוסבה לשירותים, פילסנו דרך בינות לקופסאות, דליים, כלי עבודה ושאר חפצים שנחו על הרצפה בשלווה. הורדת המים אגב, נעשית דרך פיזור נסורת על היציאות, תוך שימוש ביכולותיה החומצתיות. אבל הנוף עוצר הנשימה, דיר העיזים שנבנה על פסגת ההר והאווזים שקרקרו בקולניות הזכירו לנו את מקומנו האקזוטי. בטיול קטן במורדות ההר ושיפוליו גילינו חלקות קרקע שבמאמץ לא קטן הפכו ממסלעות למשטחי זריעה, ומנגד חלקי רכבים פזורים שאולי ישמשו בבוא היום למשהו.

מכולה, חלקי רכבים ונוף פנוראמי. דוד מים בצד שמאל

בתחתית הגבעה פגשנו קבוצת נערים שגילם נע בין ארבע-עשרה לתשע-עשרה ומספרם אינו עולה על עשרה, שישבו בפתחו של מבנה דמוי חממה (ונקרא בפיהם אוהל) שגגו וקירותיו הורכבו מכרזת פרסום ענקית של אחת מרשתות המזון הגדולות ששימשה בעבר כשלט חוצות. קבוצת הנערים – המורכבת בחלקה מנערים שלא מצאו את מקומם במסגרות ממוסדות והעדיפו את האדמה והשטח לביתם, ובחלקה מנערים המבלים את רוב זמנם במסגרות תורניות (ישיבה וכדו') ובסופי שבוע חוברים הם אל האחרים – אם מתוך בילוי ושעמום, אם מתוך אידאל – היא חלק מהחיל היותר נודד של תעשיית המאחזים והגבעות, שמספרם הוא בסביבות המאה, לדבריהם, ותפקידם הוא לסייע בידי המשפחות המתגוררות בקביעות במאחזים ובגבעות. תחילה בהקמת המאחז ובהבאתו לידי ביסוס בשטח, ובהמשך בהפגנת נוכחות במקום ובנטילת חלק בשגרת החיים הכוללת חליבת עיזים ותורנויות שמירה. שמירה מגנבים, מערבים ומהצבא החונה בסמוך להגנתם, שהפך לנציג הרוע בעולם. עם התבססותו של המאחז וכניסתו לשגרה, תעבור הקבוצה לגבעה אחרת, חדשה, שתקבע בהתאם לאסטרטגיה ההתנחלותית (הדומה למדיניות של היישוב היהודי בשנות ה20 וה30 ) ותותיר את המשפחות הקבועות לבדן.

לא בכדי יתגוררו הנערים בתחתית הגבעה ובני הזוג יגורו בביתם בפסגה. מטרת ההפרדה היא לאפשר למשפחות הדרות בקביעות במאחז לנהל אורח חיים חופשי מבלי שיסתובבו ביניהם בחורים צעירים רווקים, ולשמר את ההפרדה בין המינים. ההווי השמור התנחל יחד איתם.         ובכלל, על אף אופיים פורץ המסגרות ודפוס התנהגותם האנרכיסטי משהו, מספרים בני שיחנו על סדר יום מוקפד הכולל זמן המוקדש ללימוד תורה ולשינון הלכה. גם מעט ספרי מחשבה יהודית יפתחו במהלכו, כאשר המטרה היא להשלים את חלקם של המסגרות שתרומתם נעדרת מחיי הנערים, וליצוק תודעה דתית ועולם יהודי בלבם של הנערים – דבר שבני גילם האחרים רוכשים במוסדות התורניים. סמים, משקאות אלכוהוליים ושאר ירקות הנמצאים לרוב בקרב מתבגרים אנרכיסטים נטולי מסגרות, טוענים בני שיחנו בתוקף שאינם בנמצא בקרב הנערים הנאחזים.            גם הקמתו של מאחז חדש אינו דבר שיכול להיווצר בין לילה במוחו הקודח של נער משועמם. על פי תיאורם, לא ילכו קבוצת נערים לטפס על גבעה חדשה ולהתיישב בה, בלא שמבוגר אחראי (בן תשע עשרה…) ילך עמם ויפקח על מעשיהם.

החממה לגידול בני נוער. האוהל.

ב.        עם רדת הלילה נמלא ההר עלטה. למעט פנסי הכביש הסמוך ואורו של הירח ביום בהיר, אין דבר שיגרש את האפלה הסמיכה. בתי המגורים יוארו בעזרת מספר נורות לד הניזונים מאנרגיית השמש, שידלקו עם שקיעתה המוחלטת – גמר טעינתם. את סעודות השבת יערכו לאורם של נרות חלב שיפוזרו בחלל הבית, ויותירו אחריהם כתמי פיח שידליקו בעתיד ארכאולוגים נמרצים שינפנפו בזה לאות על הימצאותם של חיים על הר נידח בבנימין.

מתברר שהחיים בגבעות אינם עניין קל, ואילולא האמונה החדורה בלבם שבזה הם עושים את הדבר הקדוש ביותר, הייתה ההיאחזות מסתיימת בקול נהימה דקה. לאחר השבוע הראשון המלא בתחושת ניצחון והתגנבות, צריכים הנאחזים להתרגל לשגרה שאינה כוללת זרם חשמל הבא בהרמת מתג וקילוח של מים המגיח בסיבוב קל של ברז. על הגבעה אין דבר מלבד שריקת רוחות ונוף פנוראמי. כמקרר ישמש מזג האוויר האכזר. אולי הרצון להתמודדות קלה הביא לכך שתנאי השטח אומצו כאידאל וכל דבר המייצג מודרנה ומערביות הפך לא רצוי. תתווסף על כך עובדת היותו של אחד מבני הזוג צמחוני, והנה המתכון לחיים מושלמים הכוללים אכילת פיתות מאפה בית עם ירקות מגידול אורגני, ומגורים בבית שרצפתו היא עפר הארץ. "מה יותר טוב מעפר הארץ" יאמרו בני הזוג.

"מה יותר טוב מעפר הארץ" בית האבן. אפשר להבחין בסוס בצד שמאל

השיחות היו נעימות ולבביות ולעיתים אפילו ידידותיות. גם דברי הקנטרנות הקרתניים וצלילי הזלזול שהתפלקו לא פעם, עברו בחיוך מאולץ. כנראה שהשמיעה התדירה של דברי הלגלוג עשתה את שלה, או שההאדישות לדעותיהם של אחרים היא שעומדת מאחורי האיפוק. השיחה המתגלגלת חושפת את עוצמתה של האידאולוגיה המצליחה לאחד אנשי אדמה פשוטים ובוגרי ערים סואנות תחת מעטה אחד ולדבר בשפה אחידה. האחד סקרן ואינטליגנט. צעדיו מחושבים ומנומקים ובקיאותו במשנת גיבוריו מדהימה. והשני תמים ומאיר פנים. מוטרד הוא בעיקר משלומם של עיזיו ומהיבול של חלקת אדמתו, ועולמו מצטמצם לארבע אמותיו. ושניהם מנהלים אורח חיים משותף וחולקים את טרדותיהם האחד עם השני. איך שמטרה יכולה לאחד.

בין דברי הגנאי למועצת יש"ע המשתפת פעולה עם הממשלה – אויבתם, לדברי הביקורת המושמעים על אחיהם שביישובים הגדולים שאינם עושים די למען יישובה של הארץ, ניכרת חשדנותם הרבה והססנותם בכל מילה אם צריכה היא להיאמר, שהפכה למעין טבע שני. סיפור סתמי על הפשיטה השבועית של הצבא והשב"כ בגבעה, על ההסתתרות במערה ועל מעצרם של שניים מחברי הקבוצה, נקטע על ידי התורן שהזכיר את חובת השתיקה בנוכחות זרים. "אם יש משהו שהשב"כ הצליח בו" יאמרו אח"כ "הוא זריעת הפחד מהלשנה על ידי החבר הקרוב שסילק אתנו יחד את הסלעים. כולם חשודים".

מסתור ומגורים. אחת המערות

טיול של שבת אחר הצהרים ניפץ את השקט והשלווה שהמקום דימה להשרות. ג'יפים צבאיים שתצפתו על השטח המפריד בין היישוב היהודי "אש קודש" לכפר קוסרא הפלסטיני, דימו יותר מכל את אבק השריפה שהמקום יושב עליו והזכירו את הדינמיקה המקומית שבעצם היא הסיבה להימצאותם של מארחינו במקומם. הראשון קיים, השני מתייצב מולו. הראשון מתחיל, השני גומר. חזרנו לירושלים עם התחושה שהיינו שותפים ליצירת חדשות המחר, שבעצם, היו גם חדשות האתמול.