זהותם של חלק ניכר מהנפגעים בגל הטרור הנוכחי נראית כאילו נלקחה ממערכון בעל הומור שחור במיוחד. אברכים חרדים בלבוש מסורתי שאין בהם סנטימנטים לזהות הלאומית הישראלית ולמופעיה, נדקרים בידי לאומנים פלסטינים הרואים בהם סמל וייצוג לכיבוש הישראלי ולדיכויו. אותם אנשים שמרניים המשמרים תודעה גלותית ומתחנכים לאור סיפורי הכניעה של הרב יוסף חיים זוננפלד, נדקרים בידי נערים המונעים מבעתת השינוי הסטטוטורי במעמדם של סמליהם הלאומיים ומנגיסה מתמדת בסיכוי לעצמאותם. מנקודת מבטם של המרצחים כולם זהים. הם אינם ערים לקבוצות השונות ולרעיונות המבדילים בין אחד למשנהו. הם תרים אחר דמותו של ה"מתנחל" בעל הסממנים הייחודיים.
אם היה מי שציפה לראות בתגובה שיח לאומי-פוליטי, הוא התבדה. הפגיעות הרבות בדמויות חרדיות לא הציתו שותפות לאומית ולא עוררו ויכוחים אמוציונאליים על הריבונות המושפלת או על הכיבוש המתמשך. התגובות ברחוב החרדי לטרור הכמעט ממוקד, הופנו כרגיל אל הקבוצה פנימה. הרבנים והדוברים ספדו לנפגעים וסיפרו על מעלותיהם התרומיות, ועוררו את קהל שומעיהם להקפיד על ההלכה היהודית ולהוסיף מחול על הקודש. ללמוד תורה עוד שעה ביום, לקבל את השבת רבע שעה מוקדם יותר, להפריש חלה ולבדוק את המזוזה. לא נשמע אותם מאשימים את המדינה בהפקרת הנפגעים, ולא נראה אותם בזים לשפלותם של הרוצחים. הדרך בה נשמע אותם מתמודדים עם האסון היא אמונית-דתית, כשמבחינתם האירוע הוא חלק משפתו הקוסמית של האלוהים ויש לעמוד על כוונתו. ללאומיות הישראלית שנאבקת על צביונה, לסכסוך הפלסטיני שממשיך להקיז דם, לאוזלת ידה של המדינה, אין מקום לכל אלה בתוך עולמם השמרני המפנה גב למדינה החילונית. כאשר לגל הטרור התורן משתרבב אלמנט דתי כמו בזה הנוכחי, תשמע עמדתם הנחרצת של הסמכויות ההלכתיות האוסרות על עלייה להר הבית ("לצערנו הרב אנחנו רואים היום יש מי שחושב שלאומיות קודמת להלכה… מי שקובע את ההלכה הם גדולי הדורות, גדולים באמת, שהם אומרים שזה חיוב כרת" אמר הרב הראשי יצחק יוסף בעצרת לזכרו של אביו) ועל "התגרות באומות" והכל מתוך העולם ההלכתי הצר.
מול התודעה הגלותית החרדית המקבלת בהכנעה אירועי טרור שכאלה כאילו היו הם מפרעות קישינב הרחוקה, ניתן למצוא פה ושם קולות אחרים בקרב השוליים החרדיים. בקרב החרדים המודרניים יותר הבאים במגע עם החברה הכללית. באתר האינטרנט החרדי "בחדרי חרדים" אף הובאו, בהסתייגות קלה, דבריו של הרב אורי שרקי הנמנה על רבני הציונות הדתית שבז לקריאות הנשמעות מפיהם של הרבנים החרדיים, תוך כדי שהוא קורא לשיח לאומי ופוליטי היורד לדבריו לשורשי העניין ("להתחזק בלימוד תורה ובתפילה? שטויות במיץ עגבניות. מה זה קשור לפיגועים? אם יש פיגועים צריך להתחזק בקרב מגע, בהגנה עצמית ובהשלטה של הריבונות"). הזהות החרדית המתבדלת צועדת יד ביד עם התודעה הגלותית המסתייגת ממוסדותיה של המדינה ומורידה בהכנעה את ראשה מול עמדותיהם של העמים מסביב. ההתקרבות בין הקבוצות ושבירת החומות מול החילוניות תביא בהכרח להעצמתו של הרגש הלאומי ולהתנגשות עם המסורות החרדיות שתהדהד ביום מן הימים.
אספקלריה 