הכל הולך

הבחירות הקריבות העלו שוב בפעם המי-יודע-כמה את האפשרות שהמפלגות החרדיות יחברו למפלגות השמאל ויאפשרו את היתכנותה של קואליציה בעלת צביון מרכז-שמאל. וכמו בריטואל קבוע זה החל עם מדיניות עמומה המצהירה על "לא פוסלים אף אחד", ואט אט התחלף באמירות פרו ימניות שכמעט ואינן משאירות מקום לספק. בקרב הפרשנים מקובל כי המפלגות החרדיות הן אופורטוניסטיות בתפיסתן המדינית, ודרישותיהן הקואליציוניות הן לרוב מגזריות. עמדותיהם הפוליטיות של מצביעי המפלגות החרדיות לא ממש ידועות, והאמת היא שהם גם לא ממש רלוונטיות. אם משום שהמצביעים החרדיים ברובם אכן מוטרדים בעיקר ממצבו של המגזר ולשם כך מצביעים, ואם משום שההכרעות הפוליטיות מתקבלות בהתאם לאינטרסים המפלגתיים ועל פי נטיותיהם הפוליטיות של חברי הכנסת החרדיים הנתמכים כמעט באופן אוטומטי על ידי הרבנים. אבל עמדותיהם של הח"כים החרדיים (בכל אופן אלו המבוטאים בפומבי) לרוב מייצגים את תפיסותיהם האידיאולוגיות-פוליטיות של הרבנים המתווים את דרכה של המפלגה, ומשקפים במידה רבה את הלך הרוח הנפוץ בקרב ציבור המצביעים שבחלקו ניזון גם מאותם רבנים.

עד הבחירות הנוכחיות מרבית קולותיהם של המצביעים החרדיים הלכו לשלושה מפלגות בעלות אופי חרדי מובהק, כאשר אף אחת משלושת המפלגות לא נצבעה מעולם בצבע פוליטי ברור ואף נזהרו כולם מלהשתייך במוצהר לאחת מהעמדות הפוליטיות. בבחירות הנוכחיות מתמודדת לראשונה מפלגה חרדית המזוהה במוצהר עם הימין הפוליטי, מפלגת 'יחד' בראשות אלי ישי, ואף על פי כן ניתן להבחין בבירור כי קמפיין הבחירות הפונה לקהל החרדי מבוסס על הסלוגן "צייתן לדעת תורה", בשונה מקמפיין הבחירות של אותה מפלגה הפונה לקהל הדתי-לאומי המבוסס על הסלוגן "ימין של תורה" (ראה כאן). דבר המצביע על כך שגם מפלגה חרדית שההשתייכות הפוליטית שלה היא מרכיב מהותי ביותר בזהותה, יודעת כי נפנוף בעקרונות חרדיים יעיל יותר בהבאת מצביעים חרדיים לקלפיות מאשר נפנוף בזהות פוליטית, לאמור, השיח המגזרי חזק מהשיח הפוליטי.

התפיסות האידיאולוגיות-פוליטיות המתוות את דרכן של המפלגות מספרן כמספר המפלגות החרדיות ואף יותר. המפלגה החרדית האשכנזית – 'יהדות התורה' מורכבת משתי מפלגות עצמאיות, האחת היא מפלגת 'דגל התורה' המייצגת את החרדים הליטאיים ונוסדה בשנת 1988 על ידי הרב שך לאחר שהתפלג מ'אגודת ישראל', והשנייה היא מפלגת 'אגודת ישראל' המייצגת את הקבוצות החסידיות השונות. הקבוצות החסידיות מיוצגות במפלגה באמצעות נציגים מהחסידות – בחסידויות הגדולות (גור, ויז'ניץ, בעלז) ובאמצעות נציג אחד – בחסידויות הקטנות. נציגי החסידויות השונות עומדים בראש סיעות פנים-מפלגתיות הנשלטות בידי מוסדות החסידות, כך נציגה של חסידות ויז'ניץ (ח"כ מוזס) עומד בראש 'הסיעה המאוחדת' ונציגה של חסידות גור (ח"כ ליצמן) עומד בראש 'הסיעה המרכזית' ונציגם של החסידויות הקטנות (ח"כ פרוש) עומד בראש סיעת 'שלומי אמונים'. האוריינטציה הפוליטית-מדינית של המפלגות והסיעות השונות לא ממש קוהרנטית, למעט מכנה משותף אחד ברור שהוא הנטייה לימין הפוליטי. ההזדהות המשותפת עם הימין הפוליטי מקורה בתפיסה כי מדיניות הימין המשמר את הסטטוס-קוו קרובה יותר למסורת ישראל, בנוסף לתפיסה כי הימין מייצג את האוכלוסייה המסורתית בישראל, את אלה שיש בהם זיקה עמוקה לדת ולסמליה, ובתור נציגי הדת בכנסת סברו רבני המפלגות החרדיות כי עליהם מוטלת האחריות לדאוג לרווחתם ולחינוכם הדתי, ובמילותיו של ח"כ גפני "הוא (הרב שך) לא נתן לנו ללכת עם השמאל כי הוא אמר שאנחנו חייבים לדאוג לילדים החילונים שלומדים בבתי הספר הממלכתיים שידעו להגיד שמע ישראל".

שמאל ימין ומה שהולך

אולם בכל הנוגע לעמדות המדיניות כמעט ואין הסכמה על כלום. מפלגת 'דגל התורה' האמונה על דרכו של הרב שך ממוקמת בקצה השמאלי של המפה הפוליטית. דעתו המוצהרת של הרב שך תמכה בהחזרת שטחים ובהרכנת ראש מול העמדות הבינלאומיות. לתפיסתו מדינת ישראל נולדה בחטא משום ש"גאולת ישראל" תיתכן אך ורק בידי המשיח שהוא שליח האלוהים, ממילא "עם ישראל" עודנו בגלות בין האומות והלאומיות החילונית הינה חסרת משמעות. לדעתו הוראתם של חז"ל שלא להתגרות באומות – הוראה שמשמעותה הכרה במעמד הגלותי הנחות, עודנה תקיפה, ושיקולי לאומיות כסיבה לשמירה על שלמות הארץ אינם קיימים. מסיבה זו בכל פעם שעמד על הפרק דיון על החזרת שטחים, התעניין הרב שך בשאלה אחת ויחידה והיא האם נוכחות באותם שטחים מסכנת חיים. קדושת החיים הייתה בעיניו השיקול היחיד שצריך להכריע בשאלות אלה. באחד ממכתביו כתב "על ידי השלום שייגרם ע"י החזרת שטחים יתמעט הרבה שפיכות הדמים, ולדעתי אין בזה צל של ספק שכשישרור שלום תתמעט שפיכות הדמים. ויש לקחת בחשבון לא רק מצבנו כאן
בא"י, אלא מצבנו בעולם כולו". אבל על אף דעתו המדינית היונית, היה כאמור קרוב לימין הפוליטי בשל קירבתו לאוכלוסיות המסורתיות בישראל. הפעם היחידה בה ישבה המפלגה בקואליציה בראשות השמאל הייתה בממשלת ברק ב1999 – בזמן בה בריאותו של הרב שך הייתה רופפת והוא לא עסק בעניינים ציבוריים –  ופרשה לאחר שלושה חודשים. דעותיו הפוליטיות באו לידי ביטוי לא פעם, החל בהתנגדות הפומבית לתרגיל המסריח (שנודע כ'נאום השפנים') וכלה בעמדה המוזרה מול הסכמי אוסלו שנבעה מעוינות לאופייה השמאלי של הממשלה. מאידך תמכה המפלגה בהסכם השלום עם ירדן והייתה חלק מממשלת שרון שביצעה את ההתנתקות אך נמנעה בהצבעה.

הצלע השנייה המרכיבה את מפלגת 'יהדות התורה' הלוא היא מפלגת 'אגודת ישראל' ממוקמת היכן שהוא בצידה הימני של המפה הפוליטית. במפלגה שכאמור מורכבת מנציגיהם של מספר קבוצות ניתן לשמוע מספר עמדות שונות אבל כולן נוטות ימינה. הדמות הניצית יותר במפלגה הוא ח"כ פרוש המייצג את החסידויות הקטנות בחברה החרדית תחת המסגרת הנקראת 'שלומי אמונים'. בין הקבוצות השונות המיוצגות על ידו ניתן למצוא את החסידויות סדיגורא, בויאן וסלונים שלהט ארצישראלי זורם בעורקיהן. על האדמו"ר מסדיגורא שמת לפני כשנתיים ספד ח"כ פרוש בראיון  ל'הארץ' "הוא כאב מאוד את נושא ההתנתקות, ולדעתי הוא גם חלה מהעניין הזה. הוא היה כל כך כאוב מזה, שלדעתי הוא לא חזר לעצמו מאז". גם השבועון הדתי-לאומי 'בשבע' סיקר בהרחבה את פועלו תחת הכותרת "אדמו"רם של המתנחלים", ובכתבה סיפר ח"כ לשעבר יעקב כץ (כצל'ה) על קירבתו לאדמו"ר "כל בעיה שהיתה עם ענייני ארץ ישראל, היינו נוסעים לרבי מסדיגורה. הוא היה כותל הדמעות וגם כותל הברכות שלנו". ח"כ פרוש הוא גם הבן אדם שנשלח מידי מערכת בחירות לקושש תמיכה פוליטית בקרב חסידי חב"ד הידועים בעמדותיהם הימניות.

יתר הח"כים במפלגת 'אגודת ישראל' – נציגיהם של החסידויות גור, ויז'ניץ ובעלז – מזוהים עם הקו הפוליטי שהובילה המפלגה במשך עשרות שנותיה. אופורטוניזם מדיני ודרישות קואליציוניות מגזריות, תוך עשיית מאמץ לשימור הסטטוס-קוו בנושאי דת ומדינה. כאשר ניסה פרס ב1990 להקים ממשלה צרה בראשותו, לאחר נפילתה של ממשלת שמיר, הצטרפו אליו הח"כים מ'אגודת ישראל' המזוהים עם גור וויז'ניץ (ואביו של ח"כ פרוש), ואילולא התערבותו של האדמו"ר מחב"ד הייתה ממשלת פרס הראשונה גם קמה על רגליה. מאידך ב1992 סירבו ח"כי 'אגודת ישראל' להצטרף לממשלת רבין בה עברו הסכמי אוסלו. ב1999 הצטרפה המפלגה לקואליציה בממשלת ברק ופרשה לאחר שלושה חודשים, מאידך כאשר ב2004 הוצע למפלגה להצטרף לממשלת שרון שביצעה את ההתנתקות בתמורה לסכומי עתק שיועדו למגזר החרדי קפצה המפלגה על המציאה (ונמנעה בהצבעה). את הלך הרוחות הפוליטי בקרב המפלגות החרדיות האשכנזיות ניתן לזהות גם באמצעות מערכת הבחירות הנוכחית. בעוד כל הח"כים החרדיים נמנעים מלהתבטא בצורה חד משמעית לטובת אחד הצדדים ומסתפקים ברמזים(!), ח"כ פרוש מצהיר בפומבי על גבי ביטאונו כי האלטרנטיבה היחידה היא ממשלה בראשות נתניהו.

בשורה התחתונה נראה כי המפלגות החרדיות האשכנזיות יעדיפו להיות חלק מממשלת ימין בראשות נתניהו – על אף העוינות שנצברה נגדו במהלך הקדנציה האחרונה, מאשר להיות חלק מממשלת שמאל שעצם קיומה ייזקף לחובתם. אולם במקרה ותוקם ממשלת שמאל או שהתשורות הקואליציוניות משמאל יהיו מרחיקי לכת, תהיה זו סיבה מספקת להצטרף לחגיגה ולהיות חלק ממרכיבי הקואליציה.

האחים הספרדים

המצב במפלגה החרדית הספרדית שונה מעט ודומה מעט. גם היא כאחיותיה דואגת בראש ובראשונה למגזר אותו היא מייצגת, אבל מעורבותה הפוליטית גדולה משל  המפלגות האשכנזיות. עמדותיה הפוליטיות נשמעות גם בדברים שבשגרה, וקהל היעד שאליו היא פונה גדול בהרבה מהקבוצות מהם מגיעים נציגיה. היא לוקחת חלק במוסדות ציוניים ורואה עצמה בתוך פסיפס הדעות המורכב מאוכלוסיית המדינה. מסיבה זו המפלגה אינה יכולה להתיישב במשבצת מתבדלת וחובה עליה לדבר בשפתם של מצביעיה המגוונים – הדוברים ימנית.

מפלגת שס (הארצית) שנוסדה ב1984 בזכות מעורבות עד צוואר של הרב שך שאף הורה לתלמידיו להצביע בעדה, התנהלה בשנותיה הראשונות בהתאם להוראותיו. הרב עובדיה יוסף שהיה רבה הרשמי של המפלגה ואריה דרעי שהיה הרוח החיה במפלגה, נזקקו לאישורו של הרב שך על כל צעדיהם. בהוראתו של הרב שך לא הצטרפה שס לממשלת השמאל בראשות פרס ב1990 על אף שדרעי היה אחד ממתכנני התרגיל המסריח. אולם שורשי הקרע שניטעו באותה תוכנית, נתנו את פירותיהם שנתיים לאחר מכן כאשר שס בראשות דרעי הצטרפה לממשלת השמאל בראשות רבין. מאז קיבלה שס את התדמית של מפלגה בעלת גוונים שמאלניים שעוצבו בדמותו של אריה דרעי. הרב עובדיה יוסף שהיה פטרונה הרוחני של המפלגה ומדיניותה הייתה בדמותו, דמה בדעותיו לעמדותיו של הרב שך, כאשר בכל הנוגע לפינוי שטחים טען הרב כי השיקול היחידי הוא חיי אדם, "נראה שלכל הדעות מותר להחזיר שטחים מארץ ישראל למען השגת מטרה זו, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש" אמר פעם בדרשה מפורסמת, גם בהתבטאויות מאוחרות יותר בהם דיבר נגד פינויי ישובים, נסובו דבריו סביב הדיון האם הפינוי אכן מציל חיים או דווקא עושה את ההיפך, אולם מעולם לא השמיע דעה המכירה בקדושתה של הארץ או במעמדה הלאומי הנעלה. ומצד שני ראה הרב עובדיה יוסף את מפלגתו כקולם של האוכלוסיות המזרחיות מהפריפריות וחש חובה לדאוג לרווחתם הרוחנית והגשמית – ואלה מזדהים עם הימין הפוליטי.

התדמית השמאלנית של שס חוותה עם השנים עליות ומורדות ורבים ייחסו את השינוי ליושבי הראש שהשתנו. אך במבט לאחור נראה שהתדמית אינה מדויקת והשינויים היו מינוריים. שס אכן ניסתה בכל הזדמנות למקסם את רווחיה ולקבל את דרישותיה הקואליציוניות גם במחיר של שיתוף פעולה עם מפלגות שמאל ולא נרתעה מהתדמית שדבקה בה, אולם ברגע האמת כאשר היה מדובר בצעדים מעשיים היא תמיד נבהלה והסיגה עצמה לאחור. כנראה בנתה על כך שלא יקרה דבר. שס הרשתה לעצמה להתרחק מהרקע עליו יושבים המון מצביעיה רק כל עוד היא יכלה לראותם עדיין מרחוק. כך היה בממשלת רבין השנייה בה הובאו הסכמי אוסלו לאישור הממשלה, בתחילה נמנעו חבריה בהצבעה ואיפשרו לה לעבור ללא רוב מהמתנגדים, אולם כאשר נחתמו ההסכמים הוכרחה המפלגה לפרוש מן הממשלה. כך היה בממשלת ברק במהלכה התקיימה ועידת קמפ דיויד, שס (בראשות אלי ישי) הצטרפה לממשלה שהצהירה על כוונותיה המדיניות ופרשה בזמן שהתקדם המשא ומתן והפך לרציני. גם בממשלת שרון השנייה בה הובאו להצבעה פרטי תוכנית ההתנתקות, נפגש אלי ישי עם שרון במטרה לדון על הצטרפות המפלגה לקואליציה, כשלדבריו אין לשס בעיה להיכנס לממשלה משום שתוכנית ההתנתקות כבר אושרה, דבר שלבסוף לא יצא לפועל. מאז נוסדה שס ב1984 לקחה המפלגה חלק בכל הממשלות, למעט פעמיים בהם חברים אחרים מנעו את כניסתה. הפעם הראשונה הייתה בממשלת שרון השנייה בה מפלגת 'שינוי' מנעה את כניסת המפלגות החרדיות לקואליציה, והפעם השנייה הייתה בממשלת נתניהו האחרונה בה 'יש עתיד' מנעה את כניסת המפלגות החרדיות לקואליציה. גם במערכת הבחירות הנוכחית נראה ששס תעשה כל שביכולתה להיות חלק מהממשלה שתקום יום לאחר הבחירות, לא משנה מה תהיה השתייכותה הפוליטית.

בבחירות הנוכחיות מתמודדת לראשונה מפלגה חרדית ספרדית נוספת, מפלגת 'יחד' בראשות אלי ישי. המפלגה כאמור מציבה עצמה במוצהר בצידה הימני של המפה הפוליטית ואינה לוקחת חלק במסורת העמימות הפוליטית של המפלגות החרדיות. אופי פעילותה המגזרית של המפלגה המתהווה אינו ידוע לפי שעה, אך סביר להניח שגם היא תדמה לאחיותיה מספרד ומאשכנז. הסקרנות בכל הנוגע למפלגה זו היא בהשפעותיה ארוכות הטווח על המפה הפוליטית של המצביעים החרדיים ועל משמעותו של שיתוף הפעולה בין מפלגה חרדית למפלגה דתית-לאומית, אבל אלה כבר נושאים לפעם אחרת.