תעתוע אוטרקי 1

כשהתחלתי לעסוק במשק הבית החרדי, הייתי משוכנע שהנושא לא יהיה מורכב במיוחד. שוטטתי באתרי המוסדות הרלוונטיים וקראתי את דוחו"תיהם. אספתי את התחקירים שהתפרסמו בעיתונות המגזרית ובכללית, ונדמה היה לי שריבוי המחקרים שנעשו בנושא בתוספת הידע האישי שיש בידי ישלימו את חלקי הפאזל במהרה. אבל כשהתחלתי להשוות בין המחקרים ולהקביל את הנתונים לשטח בעזרת שיחות עם הורים למשפחות, החל הנושא להסתחרר מעט, והנתונים המוצקים הסתמנו בחלקם כמנותקים מהמציאות ובחלקם ככאלה שהוסקו בלא להכיר את המציאות על בוריה ובאי התייחסות מספקת לפרטים הקטנים שחשיבותם בתמונה הגדולה היא לאין ערוך.

אחת הבעיות המהותיות בהערכת מצבה של החברה החרדית, הוא הקושי בהגדרתו של "החרדי" שעל פי הרגליו תשורטט התמונה. סתירות משמעותיות בין סקרים ומדדים ניתנים ליישוב בהצצה חטופה להגדרת "החרדי" אליו נצמדו בעשיית המחקר. דוגמא קטנה לזה היא סקר שהתפרסם בשבועון החרדי 'משפחה' ופורסם כאן בynet  שהעלה כי בניגוד לכל הסקרים והמחקרים, רובם של הגברים בציבור החרדי עובדים. אלא שעורך הסקר מספר בראיון שנערך עמו כי הגדיר "חרדי" כל האוכל כשר למהדרין, פרמטר ששומט את הרצפה מתחת הנתונים, משום שישנם לא מעט דתיים שאינם מוגדרים כחרדים על פי שום קנה-מידה, אבל על אכילת מהדרין יקפידו בכל כוחם.

הנכתב להלן הוא תוצר של ניסיון לעמוד על טיבה של ה'כלכלה החרדית' בעזרת הכרת השטח, הצצה לחשבונותיהם החודשיים של מספר מכרים ולעיתים אף הערכות שלדעתי יש להם על מה להיסמך. גם מקומם של הדוחו"ת הרשמיים לא נפקד, על אף שרובם נכתבו לפני מספר שנים. ועל אף הכול נותרו לא מעט פינות אפלות שלתהייתי על פשרם, הצביעו חלק מהנשאלים כלפי מעלה, לאמור נשגב הדבר מהשגתנו.

*

כמו בכל דבר בחברה החרדית, גם הפרנסה וההכנסות הם דברים תלויי תרבות המשתנים מקבוצה לקבוצה. הקבוצה החסידית לא תדמה לקבוצה הליטאית, והקבוצה הליטאית לא תדמה לקבוצה הספרדית. אבל תחילה מספר נתונים כלליים שישמשו כמבוא וכרקע לפירוט שיבוא :

•  על פי נתוני בנק ישראל  אחוז המשפחות העניות בחברה החרדית עומד על כ60% שהם כמעט 20% מכלל העניים בישראל. (הנתון כשלעצמו מעניין, על אף הדיונים סביב מתודולוגיית החישוב והתעלמותו מתמיכות וכדו' הנפוצים בחברה החרדית. אפשר למצוא על זה כאן מעמוד 15).

•  על פי הודעת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2011 העיר בני ברק היא העיר בה ההוצאה החודשית לנפש היא מהנמוכות בארץ. (לדברי הלמ"ס ההוצאה החודשית לנפש בב"ב עומדת על 2600 ש"ח מתוך ממוצע ארצי של 4170 ש"ח. אולם על פי הבירורים שערכתי המספר הזה מוגזם מאד, וההוצאה החודשית פחותה באופן משמעותי).

•  על פי הודעת הלמ"ס לשנת 2011 העיר בני ברק היא העיר בה מספר הנפשות למשק בית היא מהגבוהים בארץ. (בשקלול הממוצע, מספר הנפשות עומד על 4.2 על אף שברור שמספר המשפחות בהם מספר הנפשות עומד על 8 לכל הפחות, הוא לא מעט).

• ממחקר שפרסם מינהל המחקר והכלכלה במשרד התמ"ת בשנת 2010 עולה כי שיעור התעסוקה בחברה החרדית (גברים ונשים) עומד על 43.2% כאשר שיעור המשתתפים בכוח העבודה (כלומר סך המעוניינים לעבוד) מגיע ל48.5% בהשוואה ל79% באוכלוסיה הכללית. [על פי  דו"ח טרכטנברג שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים ב2011 עמד על 44% בהשוואה ל85% בציבור הכללי, ושיעור התעסוקה בקרב נשים חרדיות עמד על 56% בהשוואה ל76% בציבור הכללי].

•  הוצאה חודשית משמעותית כמעט בכל משק בית חרדי היא עלות חינוך הילדים. מוסדות הלימוד בהם לומדים הילדים החרדים המוגדרים ברובם 'מוסדות פטור' מתוקצבים על ידי המדינה באופן חלקי בלבד (בשונה מבתי הספר לבנות המתוקצבים באופן מלא), והשלמת התקציב מגולגלת על ידי הנהלת המוסדות להורי התלמידים. עלותו החודשית של תלמיד אחד יכולה להגיע ל500 ש"ח, ובמשפחה בה יש יותר מילד אחד במוסדות הרלבנטיים, ההוצאה החודשית גדלה בהתאם.

הנתונים הנזכרים מספרים את הידוע מכבר, ולפיו האוכלוסייה החרדית היא יחסית ענייה ומספר הילדים בה גדול, כשאחד הגורמים לעוני הוא ההשתתפות המועטה בכוח העבודה (גם בקרב נשים), ומאידך הרגלי הצריכה החרדיים הם נמוכים עד נמוכים מאד וההוצאה החודשית אינה גבוהה במיוחד. (ראה להלן).

ועכשיו לקרביים (ליתר בהירות חלקתי את הפירוט לשלושת הקבוצות הנזכרות) :

על פי הערכת משרד התמ"ת ודו"ח שפורסם על ידי 'המועצה הלאומית לכלכלה' במשרד ראש הממשלה גודלה של הקבוצה החסידית היא כ33% מסך כל המגזר החרדי (דו"ח שפרסם מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת מחלק את הקבוצות החרדיות באותם אחוזים, אבל מחליף את הקבוצה הליטאית בחסידית). גם בקבוצה זו כמו בשאר הקבוצות הרגלי העבודה וגודל ההכנסה משתנים בין גברים לנשים. אולם בעוד שאצל הליטאים מקובל שהגברים ממשיכים ללמוד בבית המדרש עד גיל מבוגר יחסית (ראה להלן), בקרב החסידים מקובל מאד שאחר החתונה יצא הגבר לעבוד ולפרנס את משפחתו – כשהנישואין על פי רוב הם בשנות העשרים המוקדמות. לרוב היציאה לעבודה אינה כרוכה בלימודי מקצוע או רכישת השכלה מתאימה. המציאות הפנים חרדית מספקת לא מעט מקומות עבודה והחתן הצעיר ימצא את מקומו באחד מהן – אם זה בלימוד תלמידים בתלמוד תורה או בהשגחת כשרות בעסק חדש, ואם זה בעבודה משרדית פקידותית. גם יוזמה עצמאית ופתיחת עסק קטן אינה מחזה נדיר. סימוכין לדברים אפשר למצוא במחקר שפרסם מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת (עמוד 19) המעלה כי מקרב הגברים החרדים בעלי ההכשרה המקצועית, אחוז המזהים עצמם כחסידים הוא הנמוך ביותר. אמנם קשה לתאר את קבוצת הגברים החסידים כמקשה אחת בעלת דפוס עבודה אחיד, ובוודאי יש מהם שנשארים בבית המדרש גם שנים רבות אחר נישואיהם ויש מהם הרוכשים מקצוע מכובד ואחרים שמזלם שפר עליהם, אולם ככל הנראה מרביתה של הקבוצה הנ"ל משתכרת בדרך זו.  על פי רוב המדדים (דו"ח מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת, ראה בנק ישראל ספטמבר 2009) שכרם הממוצע החודשי של גברים חרדים נע באזור 6000 ש"ח (ולדברי משרד התמ"ת במחקר הנזכר הפער בין שכרם של הגברים בעלי ההכשרה המקצועית לאלה שאינם בעלי הכשרה מקצועית עומד על מאות שקלים בלבד).

גם התעסוקה בקרב הנשים בקבוצה החסידית שונה מהנעשה בקבוצות האחרות. אם בקבוצות האחרות הנשים רוכשות השכלה מקצועית ומוטלת עליהם פרנסת הבית, לא כך הדבר בקבוצת הנשים החסידיות. הודות לכך שהגברים לא ממשיכים ללמוד ולוקחים על עצמם את עול הפרנסה, עקרות בית רווחה בקרב הנשים ולא נכחדה עם השנים. אמנם השינויים שפשו בחברה החרדית לא פסחו על הקבוצה החסידית וגם בתי הספר התיכוניים החסידיים (סמינרים לבנות בשפה החרדית) פתחו כיתות י"ג י"ד  להכשרה מקצועית (ראה להלן), אולם בשל גיל הנישואים המוקדם (18-20) המחזורים בכיתות אלו מדלדלים בכמחצית. לא נאמר שלמצוא אישה חסידית עובדת אינו דבר שבשגרה, אבל בשל הנזכר לרוב יהיו אלה עבודות זבנות ופקידות וכיו"ב. גם נתון זה לא נעלם מעיני הסוקרים, ובאותו מחקר של משרד התמ"ת (עמוד 38) עלה כי אחוז הנשים החסידיות שרכשו הכשרה מקצועית עומד על 4.7% בלבד מסך הנשים החרדיות בעלי הכשרה מקצועית. גובה ההכנסה החודשית הממוצעת לאישה חרדית שאינה בעלת הכשרה מקצועית עומד על כ3700 ש"ח על פי שני מחקרים שפרסם משרד התמ"ת, בהשוואה ל5700 בציבור הכללי. (בדו"ח שפרסם בנק ישראל ישנו ממוצע גבוה בהרבה, אולם הוא אינו מחשבן את הפער בין בעלות ההכשרה המקצועית לאלה שאינן).

בהתאם לנתונים הנ"ל, ממוצע הכנסה חודשית למשק בית במשפחה חסידית בה עובדים שני בני הזוג נע בין 9000 ש"ח ל10000 ש"ח, בהשוואה להכנסה חודשית ממוצעת למשק בית בציבור הכללי שלדברי משרד התמ"ת והלמ"ס עומד על כ12000 ש"ח. בתוספת העובדה שמספר הנפשות במשק בית חרדי גדול באופן משמעותי ממספר הנפשות במשק בית ממוצע בציבור הכללי.

ואם עוסקים בציבור החסידי בפרטות, יש לקחת בחשבון את העובדה שהציבור החסידי מתאפיין בקהילתיות ייחודית הדואגת למשפחות החסידים המתקשות לעמוד בנטל הכלכלי, בנוסף למכירות המאורגנות על ידי מוסדות הקהילה המציעות מוצרי יסוד במחירים זולים בעיקר בערבי חגים בהם ההוצאה החודשית גדלה פי כמה.

המאמר שהתארך חולק לשניים מטעמי נוחות, והמשכו יהיה מהנקודה בה הסתיים חלק זה.