הקרב על המורשת

לא עלה בדעתי לכתוב על המתחולל כעת בלב לבו של אחד הגופים היותר חזקים ויותר משפיעים בקרב החברה החרדית. עסוק הייתי באמצע כתיבת טור העוסק בדוגמתיות החרדית. אבל הקרב הבלתי פוסק והכה משמעותי שינה את דעתי. התנצלויותיי.

 מאבק איתנים מתחולל בשבועות האחרונים על השלטון במערכת היומון החרדי 'יתד נאמן' לאחר שביזמתו של הרב שטיינמן אישרו חברי העמותה הוותיקים כי מקורבו שמעון גליק ימונה ליו"ר ויהיה בעל המילה בעיתון. לכאורה עוד מאבק משפטי בין חצרות שמקומו בטורי הרכילות הפנים מגזריים (אם יש כאלה). אלא שזהו שממש לא. לא אסחף ואשתמש במונחים היסט(ו)רים, אבל משהו קורה שם. ותחילה מעט היסטוריה:

יתד נאמן הוקם ב- 1985 ע"י הרב שך במטרה שישמש במה ושופר לזרם הליטאי שלא קיבל ייצוג הולם לטעמו ביומון האגודאי 'המודיע'. עם ייסוד העיתון מינה שך את נאמניו ותלמידי מורשתו למנהלי העמותה ולעורכי העיתון, תוך שהוא עוקב מקרוב-רחוק על המתנהל בתוכו ומפקח על המתחולל מעל דפיו. מאז הקמתו שימש העיתון במה לדעותיו של שך והיה לזירת הקרב במלחמות הרבות שניהל. דרך דפי העיתון הגיע דברו ותפיסת עולמו לרבים מבתי האב החרדיים, והוא שעיצב בערוב הימים את החשיבה החרדית (בתחילה החרדית- ליטאית ולימים הכלל החרדית) המוכרת כיום בכל הנוגע לכל דבר שיש לחברה החרדית מגע איתו, והוא אף העומד מאחורי יצירת העיקרים התיאולוגיים החרדיים – כעיקרים קבועים וברורים וחד משמעיים (שביניהם לימוד תורה לכל – מלידה ועד מוות). עם השנים הלך שך ונחלש עד שמשך את ידו מפעילות ציבורית והניח את המערכת בידי תלמידיו הנזכרים שראו את עצמם שומרי מורשתו ואמונים על עיצוב החשיבה החרדית לאור דבריו בכל הנושאים השונים המתחדשים חדשים לבקרים. כך נוצרה לה מערכת אלימה ומסואבת שבה שולטים מתי מעט המתיימרים להיות נושאי הלפיד בכל דבר שבקדושה, ובאיצטלא של קונצנזוסיאליות רבנית יצרו דוקטורינה דוגמתית ורדיקלית נוקשה וחסרת פשרות – ובמשך תקופה ארוכה עשו בעיתון ככל העולה על רוחם, תוך הצלחה מסחררת בעיצוב דעת הקהל וקבלת לגיטימציה ציבורית. עם השנים החלה להתרופף מעט ההומוגניות הישיבתית-ליטאית שאינה מתאימה לכולם, והחלו לצוץ כיסי התנגדויות לקו האולטרה-שמרני שאינו נותן מקום לחושבים אחרת, ותוך ניצול המדיה המופקרת כביכול (אתרי האינטרנט החרדיים ותחנות הרדיו המגזריים) ורכיבה על המאבק המכוער בישיבת פוניבז', החלו לצוף הידיעות על האוטוריטה שבנו לעצמם מנהלי העיתון, ופרסומים על דפוס פעולה אלים משהו היו לדבר שבשגרה. אבל הרבה מה לעשות, לא היה.

עם נפילתו למשכב של הרב אלישיב – יורשו של שך ומשמר דרכו ומורשתו בדרך פסיבית חידתית, קבל הרב שטיינמן לידיו את האחריות הציבורית באופן בלעדי. המידע על האנרכיה המתחוללת במסדרונות העיתון הגיעו לאוזניו, ולאחר שנוכח כי דעתו אינה נשמעת שם – בלשון המעטה – החליט על המעשה האמור שבו עברה השליטה לידי נאמניו ופוטרו הקודקודים הוותיקים. שליטתו של שטיינמן ביומון הנפוץ והמשפיע מבשרת על החלפת הטון המתלהם והדורסני, והפיכת העיתון לבטאונם של כולם.

כתוצאה ממערכת יחסי ציבור מטעה ומהבנה שגויה נתפס שטיינמן כרב ליברל ופלורליסט. וזהו שממש לא. שטיינמן הינו חרדי לכל דבר וחשיבתו היא חרדית שמרנית מתבדלת. ייחודו של שטיינמן הוא בהיותו קשוב לזרמים התת-קרקעיים החולפים על פני החברה החרדית, ובהבנתו כי עידן חדש בפתח, נותן הוא לגיטימציה לתופעות פרטיות החורגות מהמוסכמות החרדיות. אז אם מישהו חשב שמחר נראה את שטיינמן עולה על במה וממנף תנועת גיוס המונית לצבא או מכריז על לימודי מקצועות לבני הישיבות, הוא טועה וחולם כאחד. אבל אם משהו יראה מחר את שכנו יוצא לשוק העבודה, שידע כי שטיינמן הוא זה שלחש לו שאם אינו יכול ללמוד בכולל, שיצא לעבוד.

ולסיכומם של דברים: שינוים משמעותיים לא יהיו ממחר בעיתון 'יתד נאמן' וועדת פלסנר תמשיך להיות במאמרי המערכת גזירה נוראה. אבל בין השורות ניתן יהיה להבחין במדיניות מתונה הנותנת מקום לשונים, ושמה קץ לדוגמות הנוקשות שהחורג מהם יתלה בכיכר העיר. טורים הקוראים לשינוי חשיבה לא ייראו בה, אבל דעיכת רוח ההטפה תכניס את הציבור החרדי לשפיות ולפרופורציות, והחרדים העובדים יוכלו להרגיש חלק מהדבר הזה שנקרא הציבור החרדי.