ימי בחירות הם תקופת חג לשיעורי האזרחות. דמוקרטיה בהתגלמותה מתגלגלת בין לוחות המודעות לפוסטרים התלויים על הגשרים. עקרון שלטון הרוב אומר את דברתו וכל האזרחים מצביעים את אשר עם ליבם.
כל האזרחים אמרנו? כנראה שלא ממש. ציבור שלם התופס חלק נכבד בפילוחה של האוכלוסייה לאחוזים, דפוס התנהגותו ביום הבוחר לא עולה בקנה אחד עם חזון שלטון העם האוטופי. הפתק המשולשל על ידו בקלפיות לא העסיק אותו במיוחד מעבר לאימות הוודאי כי האות המודפסת על גביו תואמת לאות שאותה הורו לו לשלשל לתיבה. המנועים שהביאוהו אל הקלפי אינם מירמור מהתנהלותה של מפלגת השלטון או התנהגותה של אופוזיציה רופסת. הם גם לא הרצון להשפיע או לחילופין הזדהות יוצאת דופן עם מצעה של מפלגה פלונית. הם בעיקר הרמקולים רבי העוצמה המונחים על גגות הרכבים המשוטטים ברחובות שוב ושוב ומזכירים את מצוות היום.
אווירה של יום בחירות ברחוב החרדי היא אמביוולנטית ומעט מבולבלת. מחד המשמעות הקיימת בלב כולם כי הצבעה בבחירות כמוה כהכרה בקיומם של מוסדות שלטון חילוניים ונטילת חלק בהסמכתם, ומאידך תחושת הרדיפה השוכנת בלב רבים והאשמתם כי "אויביהם" ממתינים לשעת כושר להרוס את כל הקדוש והיקר, מחייבת עשיית מעשה – לשלוח נציג "משלנו" שישמיע את קולנו – כלומר להצביע בבחירות בהמונים.
*
את הסקירה על הבחירות בחברה החרדית, רצוי וראוי לחלק בין עבר להווה, ואת הסקירה על העבר וההווה, אחלק מטעמי נוחות ובהירות לשלשה חלקים: 1, כמה מילים על המאבק ההיסטורי על ההצבעה בבחירות. 2, הצבעה בבחירות בעבר – טרום בחירות ובחירות. 3, הצבעה בבחירות בהווה.
1, הויכוח על ההשתתפות בבחירות
בהמשך כמעט ישיר לויכוח שחצה את החברה החרדית בהתהוותה בכל הנוגע לציונות ולמוסדותיה, בא הדיון על ההשתתפות בבחירות לכנסת בפרט ועל שליחת נציגים "משלנו" בכלל. הישיבה במוסדות השלטון [בתור שולטים, לא כפקידים] נתפסה כשותפות וכהזדהות עם מוסד המדינה ועקרונותיה, וממילא גם נטילת חלק בבחירות – דהיינו נתינת לגיטימציה לנציגי הציבור ולמחוקקים – נתפסה כהצהרה על שייכות עם העמדה הציונית – האסורה. שלילתה של המדינה היתה כמעט מוסכמת על הכל, עד שגם אלה המצדדים בעד נטילת חלק בבחירות ובעד שליחת נציגים למוסדות השלטון, לא עלתה על דעתם הזדהות ואמונה בעקרונות ובערכי המדינה החדשה והחילונית. דעתם הייתה כי מציאותה של המדינה היא עובדה מוגמרת, ויש לקבלה דה-פקטו ולהתנהג בהתאם לכך, וכאשר כללי המשחק הם כאלה שצריך לשלוח אנשים למוסדות השלטון ולהצביע בבחירות, כך ייעשה. לא פעם הצהירו נציגי הציבור החרדי ופטרוניהם הרבנים כי תפקידם הוא להציל את שאפשר, ולא חלילה לשבת יחד בהנהגת המדינה, אלא שלפעמים צריך להיכנס לגוב האריות כדי להציל.
כפועל יוצא מתפיסה זו, נוצרה תפיסה בחברה החרדית ולפיה ההצבעה בבחירות אינה כלי שניתן בידי הציבור כדי לשלוח את הראויים בעיניו להנהגת המדינה ולהוציא את אלה שאכזבוהו, אלא כמעט מעשה דתי שתוכנו היא הגנה על הנכסים הדתיים והבטחת המשך קיומם, והצלת שומרי המסורת החרדית מידי המאיימים עליהם – החילונים. ובהתאם לכך, סימני הזדהות עם מצעה של מפלגה כלשהיא כמניע להצבעה בבחירות, כמעט ולא ייראו ברחובות השכונות החרדיות בתקופות בחירות, ואת סיסמאות הקמפיינים יחליפו מודעות המכריזות באותיות קידוש לבנה "ועשית ככל אשר יורוך" – כלומר שחובת הצייתנות הדתית להחלטתם של הרבנים תקפה הפעם אף יותר מתמיד. דוגמא נאה שיש בה כדי להבהיר את הדיסוננס הקיים בהשתתפות בבחירות על פי העמדה החרדית, אפשר למצוא בעובדה המספרת כי אחד מרבני החברה החרדית שהורה לשואלים אותו ללכת ולהצביע לנציגים החרדיים, הוא עצמו נמנע מההצבעה ולא הלך לקלפיות בטענה כי הוא עצמו אינו יכול לעשות את הצעד הבעייתי הזה – כלומר יחפש העם את האוצר הטמון ברפש ולא יתלכלך בזה נכבדם המורם מעם.
2. ההצבעה בבחירות בעבר
כאמור למעלה, יום בחירות ברחוב החרדי הוא יום בו ניצבת לפתחם הזדמנות להציל את קדשי ישראל ולהבטיח עוד תקופת קיום שלווה בתוך בתי הכנסיות. לא הפנים המוכרות הניבטות מהפלקטים התלויים בכל פינה הם שיזרזו את הליכתם לקלפיות, ולא ההכרה ברזומה העשיר מהצלחות, יהווה את רצונם לנוכחותו של אדם פלוני בכנסת הבאה. אלא דווקא נוכחותו של הרב בכנס הבחירות ודבריו על חשיבותה של המערכה, הם אלה שיהא בהם את הכוח להוציא רבים מבתיהם ולהוליכם לקלפיות. חלק עצום מבני הרחוב החרדי אינם יודעים דבר על פועלם של נציגיהם בקדנציה אשתקד, וזהותם של נציגיהם במערכת הקרובה אינה מעניינם. סמוכים ובטוחים הם בכוחו של גדול הדור שימצא את הנציגים הראויים ויעמוד על כך שהכול יתנהל בבטחה. 'קריאת קודש' שחתומים בה רבני כל הקבוצות השונות תתפרסם בעיתונות החרדית (ראה תמונה), והיא הסימן כי מערכת בחירות מתקיימת גם כאן – ברחוב החרדי.
את נוכחותם של הרבנים כמשקל מכריע, אפשר למצוא גם בקמפיין שכן מתקיים. גם שם לא תעלם העובדה כי רשימה פלונית היא שזוכה לאמונם של רבנים מסוימים, ופעמים שכל מה שיוזכר לצד הנציג המרוח על הפוסטר, זה העובדה כי הוא ממושמע לדעת גדולי ישראל (ראה תמונה).
לא אשכח את אחד הקמפיינים של מפלגת ש"ס שנמרחו על כל שטח ריק בלוחות המודעות. במודעה התנוססה תמונתו הענקית של הרב עובדיה יוסף, ולצידה נכתב באותיות אדומות על רקע שחור "הרב בוכה ואתה ישן", כשהמשמעות מובנית מאליה כי אין אדם אשר כבודו של הרב קרוב לליבו ובכייתו של הרב תשאיר אותו אדיש. כל מילה נוספת על המפלגה, נציגיה ופועלה, נעדרו מן המודעה.
3. הבחירות הקרובות
אם נדמה היה עד לא מזמן כי דמותה של מערכת הבחירות ברחוב החרדי לא תשתנה לעולם, באו האירועים האחרונים בציבור החרדי פנימה וטרפו הכול. הפלגנות הגיעה לשיאים חדשים, ורבנים כבר הפסיקו להיות דמות אבסולוטית והכול בוחרים להם רב שקרוב יותר לליבם. המוסדות הפכו להיות מרכזי הכוח, והמריבה על השליטה בציבור מתנהלת דרך מריבה על שלטון במוסדות ובבמות ציבוריות. כך הפך המגזר החרדי למגזרים רבים אשר כל מגזר מאחד בתוכו כמה מאות ואלפים בודדים, וכל שיאמר אחד, יעשה השני את ההפך בדווקא. יתווספו לכך השינויים הציביוניים והתרבותיים שעוברים על הציבור החרדי [גדילת האוכלוסייה העובדת לפרנסתה ואיבוד מעמדה הקדוש של דעת תורה], והתוצאה היא שאין סמכות דתית-רוחנית שיש לה השפעה על כולם, וכמעט שאין סמכות דתית-רוחנית שיש לה השפעה בנושאים פוליטיים בכלל לגבי ההשפעה על הרחוב. מפלגות האם איבדו את ייחודן ומפלגות מתחרות קמו תחתיהן כאשר כולם מתקוטטים על לבו של הקול הבודד.
דרכה של תחרות שאינה מוכרעת בחדרי חדרים, והמאבק מתנהל בפומבי כאשר כולם משכנעים על איכות וטיב מוצריהם. אמת שלימות המשיח לא הגענו, ופרסומי המפלגות (עדיין) לא מתחרים בהבטחות על תוצאות טובות יותר, אלא בהחצנת דמות רבנית שונה ובמינוף האדיקות במסורת ישראל, אבל ההזדהות עם מפלגה מסוימת החלה להיות מעניינו האישי של כל חרדי ממוצע, וההצבעה כבר לא תעשה כאקט צייתני לדעתם של הרבנים, אלא כאמירה של הזדהות עם מפלגה מסוימת ועם מסריה.
אספקלריה 